רגע של הולדת - מטפורה ודימוי
מטפורה קיימת בשפה בלי קשר לספרות, למרות שבספרות ובמיוחד בשירה - המטפורה היא אחד האמצעים הפופולריים ביותר. מטפורה היא לקיחת שני דברים שונים, שתי מחשבות שונות, משני שדות סמנטיים שונים, והפגשתם עד לקבלת דבר חדש. דרך אחרת להסתכל על זה היא הדרך שמציע פרופ' שמעון זנדבנק - תיאור דבר אחד במושגים של דבר אחר: אנחנו מתארים הר במושגים של בן-אדם ואומרים: ראש ההר; אנחנו מתארים אדם במושגים של חיה ואומרים: שלמה הוא שועל רציני; אנחנו מתארים מערכת יחסים במושגים של גיאוגרפיה ואומרים: יחסיהם הגיעו לסוף דרכם; אנחנו מתארים דרך במושגים של עין אנושית ואומרים: והדרך עודנה נפקחת לאורך.
בצורה הזו הדבר שאנחנו בוחרים לתאר יוצא ממשמעותו הפשוטה ומקבל משמעות נוספת שלא היתה מקודם
נהוג לחלק את המטפורה לשני חלקים: הנושא והמוליך, אשר באמצעותו מתארים את הנושא:
ריצ'ארד הוא אריה > ריצ'ארד הוא הנושא - ואריה הוא המוליך, זאת בהנחה שמדובר במטפורה ואנחנו לא מתארים אריה אמיתי שנקרא ריצ'ארד
ראש ההר > ההר הוא הנושא והראש הוא המוליך, במקרה הזה מדובר במטפורה מסוג 'האנשה' מפני שהיא מייחסת לדבר לא אנושי תכונות אנושיות
מהו דימוי?
ההבדל בין מטפורה לדימוי הוא הבדל טכני - מטפורה תמיד תהיה שקר ברמה הקונקרטית ודימוי יהיה אמת. כשאני אומר שריצ'ארד הוא אריה אני משקר, מפני שריצ'ארד אינו אריה אלא בן אדם שאני רוצה אולי להדגיש את אומץ ליבו. בדימוי אני אומר: ריצ'ארד הוא כמו אריה, וזהו משפט אמת מפני שהוא באמת דומה לאריה אך אין ביניהם זהות מוחלטת.
המושגים של הדימוי שונים במקצת מאלו של המטפורה
ריצ'ארד אמיץ כמו אריה
נושא בסיס הדימוי סימן הדימוי דומה
בואו ננתח את הדימוי הבא
שפתיך אדומות כ שושנים
נושא בסיס הדימוי סימן הדימוי דומה
ועכשיו דימוי המוכר לנו משירו של דוד אבידן
ושני שופרות נחבטים בחלון כמו זוג יוני בר
נושא בסיס הדימוי סימן הדימוי דומה
הדימוי הזה מיוחד בגלל שבסיס הדימוי שלו מיוחד, אבידן מוצא את הדמיון בי שני שופרות שנשמעים מחוץ לחלון וקולם נבלם בזכוכית לבין זוג יונים. ככל שהנושא רחוק יותר מהדומה הדימוי יהיה מיוחד יותר, למרות שלעתים מדובר במשהו מטורף מדי שאי אפשר לפרש אותו אלא כהומור עצמי, למשל השורות הבאות מתוך השיר 'הירח מוסיף ועולה' שנכתב בספר 'חגיגת קיץ' מאת נתן אלתרמן
אותה שעה הים
שינה צבע והחליף פנים
וכולו החל מנצנץ והיה
מרטט כנחירי שפנים
נתחו את המטפורות הבאות לנושא ומוליך ואת הדימויים לנושא, דומה, ובסיס הדימוי אם קיים כזה
א. שלמה הוא שועל רציני
ב. אני באר, הקרה מימיה ועלו עד פיה
ג. עוד שפי נזדעזעה רגלה החטובה כדג גווע ברשת עזובה
ד. שערת הערווה של אחותי מונחת על האסלה כפרפר אילם
ה. גדולים כברכות ושקופים היו הימים
ו. ומריבות שעברו כעבור החתול
ז. והעת ידריכם איש יתנו קול כשמע קול שפתים בנשקם
ח. כי כל אילן היה מפרש רוטט
ט. אבי היה אלהים ולא ידע
י. הנה האמת עצמה באה בין הבריות, באמצע סופת המטפורות
לרוב, לא נעסוק בניתוח המטפורות והדימויים לגורמיהם, מטפורות ודימויים חורגים מגבולות השורה והמשפט ויכולים להימתח לאורך שיר שלם ולפעמים ספרים שלמים. גם החלוקה לנושא ומוליך נותנת אשליה של היררכיה בין השניים - כאילו הנושא הוא הדבר החשוב והמוליך משני לו, אבל בשירה הרבה פעמים ההיררכיה אינה קיימת והמוליך והנושא יכולים להתחלף ביניהם בסדר החשיבות לפי רצונו של המשורר
בצורה הזו הדבר שאנחנו בוחרים לתאר יוצא ממשמעותו הפשוטה ומקבל משמעות נוספת שלא היתה מקודם
נהוג לחלק את המטפורה לשני חלקים: הנושא והמוליך, אשר באמצעותו מתארים את הנושא:
ריצ'ארד הוא אריה > ריצ'ארד הוא הנושא - ואריה הוא המוליך, זאת בהנחה שמדובר במטפורה ואנחנו לא מתארים אריה אמיתי שנקרא ריצ'ארד
ראש ההר > ההר הוא הנושא והראש הוא המוליך, במקרה הזה מדובר במטפורה מסוג 'האנשה' מפני שהיא מייחסת לדבר לא אנושי תכונות אנושיות
מהו דימוי?
ההבדל בין מטפורה לדימוי הוא הבדל טכני - מטפורה תמיד תהיה שקר ברמה הקונקרטית ודימוי יהיה אמת. כשאני אומר שריצ'ארד הוא אריה אני משקר, מפני שריצ'ארד אינו אריה אלא בן אדם שאני רוצה אולי להדגיש את אומץ ליבו. בדימוי אני אומר: ריצ'ארד הוא כמו אריה, וזהו משפט אמת מפני שהוא באמת דומה לאריה אך אין ביניהם זהות מוחלטת.
המושגים של הדימוי שונים במקצת מאלו של המטפורה
ריצ'ארד אמיץ כמו אריה
נושא בסיס הדימוי סימן הדימוי דומה
בואו ננתח את הדימוי הבא
שפתיך אדומות כ שושנים
נושא בסיס הדימוי סימן הדימוי דומה
ועכשיו דימוי המוכר לנו משירו של דוד אבידן
ושני שופרות נחבטים בחלון כמו זוג יוני בר
נושא בסיס הדימוי סימן הדימוי דומה
הדימוי הזה מיוחד בגלל שבסיס הדימוי שלו מיוחד, אבידן מוצא את הדמיון בי שני שופרות שנשמעים מחוץ לחלון וקולם נבלם בזכוכית לבין זוג יונים. ככל שהנושא רחוק יותר מהדומה הדימוי יהיה מיוחד יותר, למרות שלעתים מדובר במשהו מטורף מדי שאי אפשר לפרש אותו אלא כהומור עצמי, למשל השורות הבאות מתוך השיר 'הירח מוסיף ועולה' שנכתב בספר 'חגיגת קיץ' מאת נתן אלתרמן
אותה שעה הים
שינה צבע והחליף פנים
וכולו החל מנצנץ והיה
מרטט כנחירי שפנים
נתחו את המטפורות הבאות לנושא ומוליך ואת הדימויים לנושא, דומה, ובסיס הדימוי אם קיים כזה
א. שלמה הוא שועל רציני
ב. אני באר, הקרה מימיה ועלו עד פיה
ג. עוד שפי נזדעזעה רגלה החטובה כדג גווע ברשת עזובה
ד. שערת הערווה של אחותי מונחת על האסלה כפרפר אילם
ה. גדולים כברכות ושקופים היו הימים
ו. ומריבות שעברו כעבור החתול
ז. והעת ידריכם איש יתנו קול כשמע קול שפתים בנשקם
ח. כי כל אילן היה מפרש רוטט
ט. אבי היה אלהים ולא ידע
י. הנה האמת עצמה באה בין הבריות, באמצע סופת המטפורות
לרוב, לא נעסוק בניתוח המטפורות והדימויים לגורמיהם, מטפורות ודימויים חורגים מגבולות השורה והמשפט ויכולים להימתח לאורך שיר שלם ולפעמים ספרים שלמים. גם החלוקה לנושא ומוליך נותנת אשליה של היררכיה בין השניים - כאילו הנושא הוא הדבר החשוב והמוליך משני לו, אבל בשירה הרבה פעמים ההיררכיה אינה קיימת והמוליך והנושא יכולים להתחלף ביניהם בסדר החשיבות לפי רצונו של המשורר
ירח מאת נתן אלתרמן
השיר 'ירח' מאת אלתרמן אינו שיר פשוט כלל. קראו אותו בעיון ונסו להתחקות אחר רגשותיכם, השאלות שמתעוררות בכם ולבסוף - אחר עלילת השיר הפשוטה
נסו להשוות בין הדובר בשיר הזה לבין הדובר בשיר 'עוד חוזר הניגון' ונסו להבין כיצד כל אחד מהם בא במגע עם העולם. נדמה שהדובר בשיר או לפחות הדמות המתוארת בשיר אשר משקיפה מן החלון, באים במגע עם העולם בעזרת הולדתו מחדש. הולדתו מחדש של העולם נעשית על ידי ההתבוננות השירית אשר לוקחת את המרכיבים הבנאליים של העולם - ירח, ברוש, עץ עם פירות, שמי העיר ובעזרת המטפורות הופכת אותם לדבר אחר. זהו לדעתי, אותו רגע של הולדת המתרחש בשיר.
האם לדעתכם המגע הזה עם העולם, בעזרת השירה והמטפורה באמת מוצלח? קראו את סוף השיר ונסו לענות על השאלה
נסו להשוות בין הדובר בשיר הזה לבין הדובר בשיר 'עוד חוזר הניגון' ונסו להבין כיצד כל אחד מהם בא במגע עם העולם. נדמה שהדובר בשיר או לפחות הדמות המתוארת בשיר אשר משקיפה מן החלון, באים במגע עם העולם בעזרת הולדתו מחדש. הולדתו מחדש של העולם נעשית על ידי ההתבוננות השירית אשר לוקחת את המרכיבים הבנאליים של העולם - ירח, ברוש, עץ עם פירות, שמי העיר ובעזרת המטפורות הופכת אותם לדבר אחר. זהו לדעתי, אותו רגע של הולדת המתרחש בשיר.
האם לדעתכם המגע הזה עם העולם, בעזרת השירה והמטפורה באמת מוצלח? קראו את סוף השיר ונסו לענות על השאלה
הזרה
הזרה היא הפיכת המוכר לזר כדי שנוכל להתקרב אליו מחדש
בשיר 'ירח' אלתרמן מבקש הדובר 'לדרוש' בשלומם של מרכיבי העולם, הכוונה בפועל 'לדרוש' היא 'לחקור' כמו בביטוי דרישת שלום. הדרך בה חוקר הדובר את העולם היא דרך השירה וההזרה - הוא לוקח את המראה הנושן ומוליד אותו מחדש.
אז מהי הזרה? ויקטור שקלובסקי שטבע את המונח הזה ביקש להבין מהי בעצם אומנות? פעם היה ברור שאומנות היא נסיון לחקות את המציאות (מימזיס) אבל בתקופתו של שקלובסקי בשנות השלושים של המאה העשרים, כבר היה ברור שהאומנות הולכת לכיוונים אחרים לגמרי מחיקוי המציאות. שקלובסקי ניסה להבין מה משותף לאומנויות השונות וטען שהפעולה שהאומן עושה היא הזרה, הוא לוקח חומרים בנאליים ומוכרים מן היומיום וגורם לנו להתבונן בהם מחדש. ההתבוננות המחודשת הזו היא החידוש שמעניק האומן לעולם והיא גורמת לנו להבין דברים על עצמנו, על העולם, על היצירה ועוד
בעזרת חמש דוגמאות ננסה לעמוד על תהליכי הזרה שונים
דוגמא 1
בתחום האומנות הפלסטית ניתן לראות את פעולת ההזרה בקלות רבה יחסית: כאשר מרסל דושאן לקח ב-1917 משתנה מהשירותים הציבוריים בפריס ושם אותה בגלריה ונתן לה את הכותרת 'מזרקה' הוא הכה את העולם בתדהמה. ההזרה שהוא עשה לדבר יומיומי ופשוט כמו משתנה היא רבת עוצמה - פתאום כשהמשתנה הזו יושבת בתערוכה, מחוץ לקונטקסט המקורי שלה, היא מעוררת מחשבה: אדם יכול לבוא ולבחון את העיצוב שלה ביתר דקדוק ולהתפעל מהאסתטיקה שלה, אדם אחר ישאל במה דומה המשתנה למזרקה, אחר ישאל שאלות נוקבות - לאן האומנות התדרדרה? כיצד אפשר להתייחס לכך ברצינות כאומנות? ומכאן לשאלה - מהי אומנות? אבל ברור שההזרה פעלה - והתעוררו כאן שאלות ומסרים חדשים
בשיר 'ירח' אלתרמן מבקש הדובר 'לדרוש' בשלומם של מרכיבי העולם, הכוונה בפועל 'לדרוש' היא 'לחקור' כמו בביטוי דרישת שלום. הדרך בה חוקר הדובר את העולם היא דרך השירה וההזרה - הוא לוקח את המראה הנושן ומוליד אותו מחדש.
אז מהי הזרה? ויקטור שקלובסקי שטבע את המונח הזה ביקש להבין מהי בעצם אומנות? פעם היה ברור שאומנות היא נסיון לחקות את המציאות (מימזיס) אבל בתקופתו של שקלובסקי בשנות השלושים של המאה העשרים, כבר היה ברור שהאומנות הולכת לכיוונים אחרים לגמרי מחיקוי המציאות. שקלובסקי ניסה להבין מה משותף לאומנויות השונות וטען שהפעולה שהאומן עושה היא הזרה, הוא לוקח חומרים בנאליים ומוכרים מן היומיום וגורם לנו להתבונן בהם מחדש. ההתבוננות המחודשת הזו היא החידוש שמעניק האומן לעולם והיא גורמת לנו להבין דברים על עצמנו, על העולם, על היצירה ועוד
בעזרת חמש דוגמאות ננסה לעמוד על תהליכי הזרה שונים
דוגמא 1
בתחום האומנות הפלסטית ניתן לראות את פעולת ההזרה בקלות רבה יחסית: כאשר מרסל דושאן לקח ב-1917 משתנה מהשירותים הציבוריים בפריס ושם אותה בגלריה ונתן לה את הכותרת 'מזרקה' הוא הכה את העולם בתדהמה. ההזרה שהוא עשה לדבר יומיומי ופשוט כמו משתנה היא רבת עוצמה - פתאום כשהמשתנה הזו יושבת בתערוכה, מחוץ לקונטקסט המקורי שלה, היא מעוררת מחשבה: אדם יכול לבוא ולבחון את העיצוב שלה ביתר דקדוק ולהתפעל מהאסתטיקה שלה, אדם אחר ישאל במה דומה המשתנה למזרקה, אחר ישאל שאלות נוקבות - לאן האומנות התדרדרה? כיצד אפשר להתייחס לכך ברצינות כאומנות? ומכאן לשאלה - מהי אומנות? אבל ברור שההזרה פעלה - והתעוררו כאן שאלות ומסרים חדשים
דוגמא 2
כאשר אנדי וורהול לוקח קופסאות שימורים ומדפיס אותן בעשרות ותולה בגלריה הוא עושה את אותה פעולה - לקיחת משהו יומיומי והנחתו בקונטקסט חדש שמושך את תשומת ליבנו
דוגמא 3
נעבור לקולנוע, כאשר סרט מסוים מסופר מזוית ראיתו של בעל חיים או ילד למשל, אנחנו זוכים להצצה מקורית אל 'עולם המבוגרים' דרך עיניו של מי שלא שייך לעולם הזה. העולם הרגיל עובר הזרה ודרך העיניים החדשות אנחנו מגלים אותו מחדש
דוגמא 4
בסיפורת, אפשר לעשות את אותו תרגיל כמו בקולנוע - ב"מסעי גוליבר" מאת ג'ונתן סוויפט פוגש גוליבר את הווינהונים - גזע של סוסים אצילים וחכמים היודעים כמובן גם לדבר. כשהוא מתאר בפניהם את העולם האירופי שהוא בא ממנו הם מזדעזעים לחלוטין. הסופר גורם לנו בעצם לראות מחדש את העולם שלנו - כלומר של בני תקופתו - עולם של מלחמות על אדמה, ירושה ודת, אשר נראות מגוחכות בעיני הסוסים החיים בהרמוניה עם הסובב אותם. והקורא הרואה את פליאת הסוסים חייב לשאול את עצמו - למה התרגלתי אני לדבר כל כך מוזר כמו מלחמה, רודנות ועוד? סוויפט בעצם עושה תהליך של הזרה לתפיסות העולם המקובלות שלנו
דוגמא 5
ועכשיו, לעולם השירה - יש הרבה דרכים לעשות הזרה למוכר ולרגיל, דרך אחת היא באמת להציף את המוכר במטפורות שמעוררות אותו, כמו שאלתרמן עושה ב'ירח'. דרך אחרת היא להעיר מרבצן דווקא מטפורות מתות ושחוקות. כאשר עמיחי פותח את שירו 'אל מלא רחמים' הוא לוקח את המטפורה השחוקה של האל ככלי המלא ברחמים ומקים אותה לתחייה בתחבולה ספרותית שנקראת 'המחשה': כי אלמלא היה האל מלא רחמים היו הרחמים בעולם ולא רק בו. הקורא נאלץ לחשוב מחדש על המטפורה השחוקה הזו וכשעמיחי ממחיש אותה - כלומר הופך אותה למשהו קונקרטי כשהוא מתעקש להתייחס אליה בצורה ריאליסטית הוא הופך את האל ממלא רחמים במובן השגור - כלומר אל רחום וחנון, לאל מאוד אנוכי השומר לעצמו את כל הרחמים בעולם וגוזל אותם מבני האדם
עכשיו נסו לפתור את תרגיל 1 על השיר 'סופני' מאת ט. כרמי, או את תרגיל 2 על השיר 'הזרה' מאת אלישבע גרינבאום
כאשר אנדי וורהול לוקח קופסאות שימורים ומדפיס אותן בעשרות ותולה בגלריה הוא עושה את אותה פעולה - לקיחת משהו יומיומי והנחתו בקונטקסט חדש שמושך את תשומת ליבנו
דוגמא 3
נעבור לקולנוע, כאשר סרט מסוים מסופר מזוית ראיתו של בעל חיים או ילד למשל, אנחנו זוכים להצצה מקורית אל 'עולם המבוגרים' דרך עיניו של מי שלא שייך לעולם הזה. העולם הרגיל עובר הזרה ודרך העיניים החדשות אנחנו מגלים אותו מחדש
דוגמא 4
בסיפורת, אפשר לעשות את אותו תרגיל כמו בקולנוע - ב"מסעי גוליבר" מאת ג'ונתן סוויפט פוגש גוליבר את הווינהונים - גזע של סוסים אצילים וחכמים היודעים כמובן גם לדבר. כשהוא מתאר בפניהם את העולם האירופי שהוא בא ממנו הם מזדעזעים לחלוטין. הסופר גורם לנו בעצם לראות מחדש את העולם שלנו - כלומר של בני תקופתו - עולם של מלחמות על אדמה, ירושה ודת, אשר נראות מגוחכות בעיני הסוסים החיים בהרמוניה עם הסובב אותם. והקורא הרואה את פליאת הסוסים חייב לשאול את עצמו - למה התרגלתי אני לדבר כל כך מוזר כמו מלחמה, רודנות ועוד? סוויפט בעצם עושה תהליך של הזרה לתפיסות העולם המקובלות שלנו
דוגמא 5
ועכשיו, לעולם השירה - יש הרבה דרכים לעשות הזרה למוכר ולרגיל, דרך אחת היא באמת להציף את המוכר במטפורות שמעוררות אותו, כמו שאלתרמן עושה ב'ירח'. דרך אחרת היא להעיר מרבצן דווקא מטפורות מתות ושחוקות. כאשר עמיחי פותח את שירו 'אל מלא רחמים' הוא לוקח את המטפורה השחוקה של האל ככלי המלא ברחמים ומקים אותה לתחייה בתחבולה ספרותית שנקראת 'המחשה': כי אלמלא היה האל מלא רחמים היו הרחמים בעולם ולא רק בו. הקורא נאלץ לחשוב מחדש על המטפורה השחוקה הזו וכשעמיחי ממחיש אותה - כלומר הופך אותה למשהו קונקרטי כשהוא מתעקש להתייחס אליה בצורה ריאליסטית הוא הופך את האל ממלא רחמים במובן השגור - כלומר אל רחום וחנון, לאל מאוד אנוכי השומר לעצמו את כל הרחמים בעולם וגוזל אותם מבני האדם
עכשיו נסו לפתור את תרגיל 1 על השיר 'סופני' מאת ט. כרמי, או את תרגיל 2 על השיר 'הזרה' מאת אלישבע גרינבאום
לא כברוש' מאת יהודה עמיחי'
שיר זה הוא אחד מן השירים המפורסמים של יהודה עמיחי. נשתמש בו כדי להדגים שימוש בדימוי. כותרת השיר ושורתו הראשונה הן הדימוי של 'לא כברוש'. אולם אם ננסה לנתח את הדימוי לפי הכללים המאוד רשמיים שלמדנו נגלה שבמשוואה של הדימוי חסר לנו הנושא - למעשה השאלה היא: מה לא צריך להיות כמו ברוש. השיר ממשיך ברצף הדימויים ומבהיר לנו לא רק מה לא צריך להיות אלא גם מה צריך להיות, אולם הנושא של הדימוי נותר חסר ולכן מאפשר לנו כקוראים למצוא לעצמנו את הנושא. ניתן למקם בנושא את דרך החיים: לחיות לא כברוש, או דרך המוות: למות לא כברוש; אפשר להחליט שהנושא הוא ספציפי הרבה יותר. ובכל מקרה - דווקא הכלליות הרבה שנוצרת בעקבות העדר הנושא המוגדר דוחפת אותנו בסופו של דבר לחפש אחר משמעות פילוסופית - כלומר, לרוב נקרא את השיר כהטפה או מניפסט הקורא לדרך חיים מסוימת. עולה השאלה - מהי אותה דרך?
אני מזהה שתי אפשרויות העולות מן השיר:
א. מסר אחד הוא המסר הקורא "לקחת" את החיים ב"צעדים קטנים", או "לאכול אותם בביסים קטנים". הדובר יוצא נגד ההתבלטות הפתאומית, קיצורי הדרך, אותו שאול בן-קיש אשר בבת אחת, הופך להיות מלך. את הסלידה של הדובר מדרך חיים פתאומית זו אפשר למצוא בהסתייגות שיש לאנשים מסוימים מתוכניות כמו 'כוכב נולד' אשר לוקחות אלמוני מוחלט ובבת אחת מטילות אותו למרכז הבמה. זוהי הסתייגות הגיונית מן המהר מדי והקיצוני מדי.
ב. מסר שני שאפשר למצוא בשיר הוא המסר הקורא לאדם להיות אחד מהחבר'ה, כלומר מסר התוקף את הגישה האינדיבידואליסטית המקדשת דווקא את היחיד. יש כאן דמיון מסוים למסר הראשון שהעלנו. נדמה שהדובר טורח להדגיש מספר פעמים את יתרונות הרבים על היחיד. ניתן לראות זאת גם בכך שהיחיד מבצבץ בשיר רק בהקשרים שליליים - היחיד המחפש שכולם מתחבאים ממנו, בן-קיש שנלקח להיות למלך באופן שרירותי ופתאומי, ואפילו כשהדובר מופיע בגוף ראשון יחיד - הרי שמדובר בשלילה: לא בבת אחת לא כולי. היחיד צריך להיות מוסתר עם הרבים.
למרות שנעסוק רק בשיעור הבא במבנה השיר וחשיבות החלוקה לבתים - הרי שניתן לראות בשיר קשר בין הבתים לבין ציר זמן כלשהו. הבית האחרון הארוך ביותר מוקדש כולו לישורת האחרונה במירוץ החיים - הגסיסה והמוות. ענו על השאלה - כיצד מתואר המוות בשיר?
מסקרן במיוחד הביטוי 'מישור הויתור הגדול' אליו מתגלגלת האבן - כנראה מטפורה לאדם. מהו אותו מישור? ואיזה ויתור כרוך לדעתו של הדובר במוות? ואם יש כאן ויתור - מהן אותן תפילות העולות מן הרגע האחרון של המוות? האם יש בתפילות אלו כדי לרמוז דווקא על אי השלמה כלשהי, ההפך מויתור - או שמא אלו מעין תפילות הודיה המסכמות את החיים.
קראו את השיר 'רק על עצמי' מאת רחל ונסו להשוות בינו לבין השיר 'לא כברוש' לפי קטגוריות של תוכן וצורה
אני מזהה שתי אפשרויות העולות מן השיר:
א. מסר אחד הוא המסר הקורא "לקחת" את החיים ב"צעדים קטנים", או "לאכול אותם בביסים קטנים". הדובר יוצא נגד ההתבלטות הפתאומית, קיצורי הדרך, אותו שאול בן-קיש אשר בבת אחת, הופך להיות מלך. את הסלידה של הדובר מדרך חיים פתאומית זו אפשר למצוא בהסתייגות שיש לאנשים מסוימים מתוכניות כמו 'כוכב נולד' אשר לוקחות אלמוני מוחלט ובבת אחת מטילות אותו למרכז הבמה. זוהי הסתייגות הגיונית מן המהר מדי והקיצוני מדי.
ב. מסר שני שאפשר למצוא בשיר הוא המסר הקורא לאדם להיות אחד מהחבר'ה, כלומר מסר התוקף את הגישה האינדיבידואליסטית המקדשת דווקא את היחיד. יש כאן דמיון מסוים למסר הראשון שהעלנו. נדמה שהדובר טורח להדגיש מספר פעמים את יתרונות הרבים על היחיד. ניתן לראות זאת גם בכך שהיחיד מבצבץ בשיר רק בהקשרים שליליים - היחיד המחפש שכולם מתחבאים ממנו, בן-קיש שנלקח להיות למלך באופן שרירותי ופתאומי, ואפילו כשהדובר מופיע בגוף ראשון יחיד - הרי שמדובר בשלילה: לא בבת אחת לא כולי. היחיד צריך להיות מוסתר עם הרבים.
למרות שנעסוק רק בשיעור הבא במבנה השיר וחשיבות החלוקה לבתים - הרי שניתן לראות בשיר קשר בין הבתים לבין ציר זמן כלשהו. הבית האחרון הארוך ביותר מוקדש כולו לישורת האחרונה במירוץ החיים - הגסיסה והמוות. ענו על השאלה - כיצד מתואר המוות בשיר?
מסקרן במיוחד הביטוי 'מישור הויתור הגדול' אליו מתגלגלת האבן - כנראה מטפורה לאדם. מהו אותו מישור? ואיזה ויתור כרוך לדעתו של הדובר במוות? ואם יש כאן ויתור - מהן אותן תפילות העולות מן הרגע האחרון של המוות? האם יש בתפילות אלו כדי לרמוז דווקא על אי השלמה כלשהי, ההפך מויתור - או שמא אלו מעין תפילות הודיה המסכמות את החיים.
קראו את השיר 'רק על עצמי' מאת רחל ונסו להשוות בינו לבין השיר 'לא כברוש' לפי קטגוריות של תוכן וצורה
comparison.pdf | |
File Size: | 28 kb |
File Type: |
|
מה דעתכם על הביצוע של מיקה שדה וגבע אלון? נסו להתייחס גם לביצוע המוסיקלי וגם לחזרה על שורות מסוימות, שיבוש המילים ועוד
דבר נוסף שניתן ללמוד משני השירים - לא כברוש ורק על עצמי - הוא שההפרדה המלאכותית שנעשית בתחום הלשוני בין מטפורה לדימוי היא לעתים חסרת ערך כשאנו קוראים ומבינים שירה. עמיחי מרשה לעצמו לעבור בחופשיות בין דימוי למטפורה וגם רחל, שאמנם נצמדת יותר לדימויה כנמלה, מרשה לעצמה בסוף השיר להשליך הצידה את סימני הדימוי
|