הסיפור הקצר - הגדרות
סיפור קצר הוא סיפור ששני מאפייניו המובהקים ביותר הם שהוא סיפור ושהוא קצר. למעשה, ניסיון להתחקות אחר הגדרות מפורטות יותר נועד לכישלון. ייתכן שלרוב הסיפורים הקצרים שנמצאים בתוכנית הלימודים לבגרות יש מאפיינים מפורטים יותר, אך רובם ככולם משתייכים לסוג מסוים מאוד של ספרות ריאליסטית ואילו הסיפור הקצר הולך ומתרחק יותר ויותר מאותן תבניות ראשוניות.
אם נסתכל על סיפור קצר כעל סרט ממוצע, בן תשעים דקות, ונשווה אותו לרומן - הדומה לסדרת דרמה טלוויזיונית בעלת פרקים רבים, נוכל אולי להבין טוב יותר את ההשלכות של אורך הסיפור על מרכיבים חשובים יותר כמו דמויות, עלילה, ועוד. בסרט הממוצע כמעט תמיד יצטרך הסיפור להתנקז לתשעים דקות ולכן יעדיף להתמקד בזמן תחום יחסית, שבוע בחיי הגיבור, מספר חודשים במלחמה ועוד. הסרט לעומת הסדרה יתמקד כמעט תמיד בגיבור אחד ומספר מצומצם של דמויות המקיפות אותו. גם אם הדמויות האחרות תהיינה עמוקות, הרי שבסופו של דבר הפוקוס יהיה על הגיבור האחד. כך שגם אם הזמן התחום אליו מתייחס הסרט יהיה חיים שלמים של אדם, הרי שמדובר יהיה באדם אחד ולא יותר. זאת בניגוד לסדרת הדרמה שיכולה להתפרש על הרבה דמויות ועל הרבה תקופות בבת אחת. הדבר הייחודי בעיקר לסרט לעומת סדרת הדרמה הוא מספר הקונפליקטים, העימותים, שמעסיקים את הדמויות. בסרט כמעט תמיד יהיה קונפליקט אחד ברור ומוחלט - אפילו בסרט הכי פוסט-מודרני, המתפשט לזמנים שונים, דמויות שונות ואלף סיפורים - הרי שהמכנה המשותף של כל הסיפורים יהיה הקונפליקט המשותף לכולם. בסדרת דרמה הקונפליקטים יהיו רבים מפני שבגלל צורתה - החלוקה לפרקים שבועיים או יומיים - נדרש קונפליקט חדש מדי פעם, לצד קונפליקט מרכזי שיכול להימתח לאורך עונה שלמה או אפילו כל הסדרה.
אם נחזור לעולם הספרות ולהגדרת הסיפור הקצר, נוכל לומר שבעקבות נפחו קטן המימדים של הסיפור הקצר, רוב הסיפורים הקצרים יצטיינו בתמציתיות וחסכנות שיגרמו לכך שכמעט תמיד יהיה להם:
מספר אחד, גיבור אחד, קונפליקט אחד, שיא אחד ופואנטה אחת
לשאלה מהם מספר, גיבור, קונפליקט, שיא ופואנטה נגיע בהמשך
אם נסתכל על סיפור קצר כעל סרט ממוצע, בן תשעים דקות, ונשווה אותו לרומן - הדומה לסדרת דרמה טלוויזיונית בעלת פרקים רבים, נוכל אולי להבין טוב יותר את ההשלכות של אורך הסיפור על מרכיבים חשובים יותר כמו דמויות, עלילה, ועוד. בסרט הממוצע כמעט תמיד יצטרך הסיפור להתנקז לתשעים דקות ולכן יעדיף להתמקד בזמן תחום יחסית, שבוע בחיי הגיבור, מספר חודשים במלחמה ועוד. הסרט לעומת הסדרה יתמקד כמעט תמיד בגיבור אחד ומספר מצומצם של דמויות המקיפות אותו. גם אם הדמויות האחרות תהיינה עמוקות, הרי שבסופו של דבר הפוקוס יהיה על הגיבור האחד. כך שגם אם הזמן התחום אליו מתייחס הסרט יהיה חיים שלמים של אדם, הרי שמדובר יהיה באדם אחד ולא יותר. זאת בניגוד לסדרת הדרמה שיכולה להתפרש על הרבה דמויות ועל הרבה תקופות בבת אחת. הדבר הייחודי בעיקר לסרט לעומת סדרת הדרמה הוא מספר הקונפליקטים, העימותים, שמעסיקים את הדמויות. בסרט כמעט תמיד יהיה קונפליקט אחד ברור ומוחלט - אפילו בסרט הכי פוסט-מודרני, המתפשט לזמנים שונים, דמויות שונות ואלף סיפורים - הרי שהמכנה המשותף של כל הסיפורים יהיה הקונפליקט המשותף לכולם. בסדרת דרמה הקונפליקטים יהיו רבים מפני שבגלל צורתה - החלוקה לפרקים שבועיים או יומיים - נדרש קונפליקט חדש מדי פעם, לצד קונפליקט מרכזי שיכול להימתח לאורך עונה שלמה או אפילו כל הסדרה.
אם נחזור לעולם הספרות ולהגדרת הסיפור הקצר, נוכל לומר שבעקבות נפחו קטן המימדים של הסיפור הקצר, רוב הסיפורים הקצרים יצטיינו בתמציתיות וחסכנות שיגרמו לכך שכמעט תמיד יהיה להם:
מספר אחד, גיבור אחד, קונפליקט אחד, שיא אחד ופואנטה אחת
לשאלה מהם מספר, גיבור, קונפליקט, שיא ופואנטה נגיע בהמשך
(אקספוזיציה (בעברית: מָצָג
האקספוזיציה או בשמה העברי - מָצָג, היא מעין הקדמה הנמצאת בגוף הסיפור שתצייד אותנו במידע שיועיל לנו כקוראים בהמשך הקריאה. ככל שהסיפור יהיה קצר יותר האקספוזיציה יכולה להתקצר בהתאם ואף להיעלם לחלוטין. האקספוזיציות המפורסמות ביותר הן האקספוזיציות של המעשיות - "היה היה נסיך בארץ רחוקה..." או האקספוזיציות התנ"כיות - "איש היה בארץ עוץ, איוב שמו, תם וישר וסר מרע." אקספוזיציות של רומנים יכולות להיות ארוכות מאוד כדי לצייד את הקורא במידע רב על דמויות רבות, כולל אופיין, לבושן, מראה חיצוני ושושלת יוחסין ועוד ועוד.
אם השתמשנו במושגי עולם הקולנוע והטלוויזיה כדי להסביר את ההבדל בין סיפור קצר לרומן, ניתן להשתמש במושגי התיאטרון כדי להסביר אקספוזיציות שלעתים נדמה שלא נותנות לנו כמעט מידע בכלל - ניתן לראות באקספוזיציה את בימת התיאטרון הריקה משחקנים שהקהל זוכה להביט בה עם פתיחת הוילון. הקהל מתבונן בבמה הריקה, רואה את הרהיטים ואת התפאורה, מקשיב למוזיקה ומסוגל כבר ללמוד לא מעט על ההתרחשויות שיגיעו בהמשך. לעתים האקספוזיציה בסיפור הקצר תתמקד בהכנסת הקורא לאווירה המתאימה מבלי לתת לו מידע על דמות זו או אחרת. לרוב, האקספוזיציה תמוקם בראשית הסיפור, וכך גם תתן לנו כקוראים את האשליה שאנחנו קוראים את הסיפור מן ההתחלה שלו, אולם ספרות פוסט-מודרנית שוברת את המבנה המסורתי הזה ותשלב מעין אקספוזיציות בגוף הסיפור, כבר אחרי שנתקלנו בדמות זו או אחרת. דוגמא קולנועית היא הסרט "להרוג את ביל" שבו הצופה לומד מיהן הדמויות רק בדיעבד ואילו רק בסרט השני הוא נחשף למניע הנקמה של הגיבורה, אתם מוזמנים לצפות באקספוזיציה של 'להרוג את ביל' המופיעה בפתיחת הסרט השני, וניתן לראות שהבמאי מסמן אותה בעזרת הצילום בשחור לבן
אם השתמשנו במושגי עולם הקולנוע והטלוויזיה כדי להסביר את ההבדל בין סיפור קצר לרומן, ניתן להשתמש במושגי התיאטרון כדי להסביר אקספוזיציות שלעתים נדמה שלא נותנות לנו כמעט מידע בכלל - ניתן לראות באקספוזיציה את בימת התיאטרון הריקה משחקנים שהקהל זוכה להביט בה עם פתיחת הוילון. הקהל מתבונן בבמה הריקה, רואה את הרהיטים ואת התפאורה, מקשיב למוזיקה ומסוגל כבר ללמוד לא מעט על ההתרחשויות שיגיעו בהמשך. לעתים האקספוזיציה בסיפור הקצר תתמקד בהכנסת הקורא לאווירה המתאימה מבלי לתת לו מידע על דמות זו או אחרת. לרוב, האקספוזיציה תמוקם בראשית הסיפור, וכך גם תתן לנו כקוראים את האשליה שאנחנו קוראים את הסיפור מן ההתחלה שלו, אולם ספרות פוסט-מודרנית שוברת את המבנה המסורתי הזה ותשלב מעין אקספוזיציות בגוף הסיפור, כבר אחרי שנתקלנו בדמות זו או אחרת. דוגמא קולנועית היא הסרט "להרוג את ביל" שבו הצופה לומד מיהן הדמויות רק בדיעבד ואילו רק בסרט השני הוא נחשף למניע הנקמה של הגיבורה, אתם מוזמנים לצפות באקספוזיציה של 'להרוג את ביל' המופיעה בפתיחת הסרט השני, וניתן לראות שהבמאי מסמן אותה בעזרת הצילום בשחור לבן